אלעד בן דניאל נ' מפעלי ים המלח בע"מ

פסק דין

פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר אלעד בן דניאל (להלן: "התובע"), בעקבות סיום העסקתו במפעלי ים המלח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בתום תקופת הניסיון. בתביעה טען התובע לפיטורים שלא כדין וביקש צו המורה על חזרתו לעבודה ולחילופין פיצויים על פיטורים שלא כדין. נכון למועד מתן פסק דין זה, הסעד המבוקש על ידי התובע, הוא סעד הפיצויים בלבד בסכום של 200,000 ₪ על פיטורים שלא כדין.

הצדדים:

1.התובע מר אלעד בן דניאל, התקבל לעבודה בנתבעת בחודש אוגוסט 2004. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בעקבות הפסקת העסקתו של התובע בנתבעת בתום תקופת הניסיון בחודש אוגוסט 2009.

2.הנתבעת, מפעלי ים המלח בע"מ, הינה חברה פרטית שעיקר עיסוקה ייצור שיווק ומכירת אשלג; ולצורך כך מעסיקה כ-1,500 עובדים במפעליה בסדום.

העובדות המהוות את המסגרת לתביעה:

3.יחסי העבודה בנתבעת מוסדרים במישור הקיבוצי; ולענייננו רלוונטי ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדים חדשים - דור ב' (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

4.התובע התקבל לעבודה בנתבעת בחודש אוגוסט 2004, במתווה שנקבע בהסכם הקיבוצי לתקופת ניסיון. על פי ההסכם הקיבוצי, תקופת הניסיון לעובד עליו חלות הוראות ההסכם הקיבוצי, היא של חמש שנים; ובמהלכה רשאית הנתבעת לסיים את עבודתו של עובד (התובע לענייננו), מכל סיבה. בהקשר זה נקבע בסעיף 5.08 להסכם הקיבוצי, כי:

"1.כל עובד חדש בחברה ייחשב כעובד בניסיון במשך 5 (חמש) שנים, בתום תקופת הניסיון ייחשב העובד כעובד קבוע.

2.במשך תקופת הניסיון רשאית ההנהלה לפטר עובד דור ב' ללא מתן סיבה, בהודעה מוקדמת..."

5.בחודש יוני 2009 בסמוך לתום תקופת הניסיון כאמור בהסכם הקיבוצי, זומן התובע לשימוע בטענה כי על פי המלצת הממונים הוא איננו מתאים לקביעות בחברה.

6.בהמשך לשימוע שנערך לתובע ביום 26.7.09, הודיע מר משה בן עטיה, ראש מחלקת תעסוקה, לתובע על סיום עבודתו בנתבעת ביום 3.8.09; ובהתאם הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים במועד הנקוב בהודעה.

ההליך:

7.עם קבלת ההודעה על סיום העסקתו (ביום 3.8.09), פנה התובע לבית הדין בבקשה למתן צו זמני בניסיון למנוע מהנתבעת מלממש את ההודעה על סיום עבודתו בשירותה. בהחלטה מיום 9.9.09 נדחתה בקשת התובע למתן הצו לשעה.

8.ביום 6.9.09 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתביעה ביקש התובע סעד של חזרה לעבודה ולחילופין פיצויים על פיטורים שלא כדין בסכום של 200,000 ₪. כמצוין במבוא לפסק דין זה, נכון להיום הסעד היחיד המבוקש בתביעה הוא סעד הפיצויים.

9.בתביעה טען התובע כי השימוע שהתקיים ביום 26.7.09, היה שימוע למראית עין וההחלטה בו התקבלה מראש. התובע הוסיף כי נפלו פגמים בהליך השימוע משנמנעה ממנו האפשרות לעיין בתיק האישי, להציג את עמדתו בפני הגורם המוסמך האמור לקבל החלטה לגבי המשך העסקתו בנתבעת ולזמן עובדים ובכלל זה הממונים הישירים על התובע במטרה לעמוד ולברר את השגותיהם על עבודתו.

10.בתביעה טען התובע עוד, כי החלטת הפיטורים נגועה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות, משביצועה נדחה עד לסמוך לתום תקופת הניסיון. התובע טען כי בניגוד לעובדים אחרים, נהגה איתו הנתבעת בהקפדת יתר עד כדי הפליה של ממש, משלא פעלה הנתבעת להפסקת העסקתם של עובדים בתקופת ניסיון בנימוק של בעיית תקשורת ויחסי אנוש לקויים.

11.לטענת הנתבעת בטענות התובע אין ממש. בתמצית טוענת הנתבעת, כי התובע פוטר בהליך תקין ומסיבות ענייניות ואלה אינן במחלוקת של ממש – יחסי אנוש לקויים בפרט עם הדרג הממונה.

12.על רקע טענות הצדדים לעיל, ניגש להלן להצגת המסגרת הנורמטיבית לאורה תיבחן טענת התובע לפיטורים שלא כדין. בסיומו של שלב זה, נפנה לבירור העובדות הנחוצות לענייננו.

המסגרת הנורמטיבית: